המשימה שלקחתי על עצמי -
להנגיש היסטוריה ותופעות מורכבות
באופן מפתיע
ומעורר מחשבה
שחר שקלש
קצת עליי
היסטוריה היא נושא בעייתי. כבר מעצם שמה היא נשמעת מרוחקת וארכאית. אנחנו מדמיינים אותה בשחור לבן, מלאה באנשים שחשבו וחיו לגמרי אחרת, ולא תמיד ברור לנו למה היא אמורה לעניין אותנו היום. גם תופעות היסטוריות - כמו אנטישמיות, מאבקים פנים-יהודיים, שואה וציונות - הם נושאים שלרוב "כבדים" על הציבור.
אפילו תופעות שהן רק בחלקן היסטוריות, ובחלקן האחר סוציולוגיות וביולוגיות באופן מובהק - כמו למשל השאלה ״איך נוצרת שנאה בקרב בני אדם ומה ניתן לעשות כדי לדכא אותה?״ - נתפסות לפעמים כמעייפות. התחושה היא ששנאה (כמו גם אנטישמיות ושואה) היא עניין שכבר שמענו עליו ואנחנו מכירים מספיק.
בדיוק את התחושה הזו אני בא לשנות.
אז נעים מאוד, אני שחר שקלש - בן לאמא שהדליקה משואה בטקס המרכזי בהר הזיכרון ונכד לניצולי שואה שהחליטו לקחת אותו איתם למסע בפולין כבר בגיל 11.
אחרי 12 שנות עבודה כעיתונאי ומאז שקיבלתי ותק כמדריך ביד ושם, לקחתי על עצמי משימה: לבחור כמה נושאים חשובים שנתפסים ככבדים ומשומשים, לנער מעליהם את האבק ולהפוך אותם למעניינים ומורכבים יותר, אך גם ויזואליים וקלים יותר לעיכול.
ביד ושם אני מדריך ומנחה בני נוער שלפני המסע לפולין, וגם קבוצות של בכירים בצה"ל ובכוחות הביטחון, שהיו כבר פעמיים בפולין ו-20 פעמים ביד ושם. בהרצאות יושבים לפעמים זה ליד זו בני נוער שחווים שנאה וחרמות בבתי ספר, הורים באמצע החיים ששמחים לשמוע זווית חדשה על נושא מוכר, וסבים מבוגרים שחלקם חוו בעצמם אנטישמיות או שואה על בשרם.
בפרויקט שלקחתי על עצמי (והוא הולך ומתרחב מדי כמה שבועות ברמת התוכן) החלטתי שאין טעם בהיסטוריה נטו. בשביל זה נברא גוגל. המטרה שלי היא להעביר בנעימים, בלי סיפורי אימה ובהחלט עם כמה חיוכים, תופעות שאנו חווים עד היום, אבל משתדלים להדחיק. במקום להימלט מהן, אני מנסה לעשות עם הנוכחים את הדרך ההפוכה ולנתח את שאלת ה"למה": למה בני אדם שונאים, למה שונאים ספציפית את היהודים, ובאופן כללי - למה אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים וחושבים כפי שהם חושבים.
הכל באנקדוטות מפתיעות, סיפורים בלתי מוכרים ואווירה ידידותית למשתמש.
אשמח לראותכם בהרצאות ובסדנאות הקרובות.
ההרצאות שלי
יהודים על הכוונת
משך ההרצאה: שעה ורבע
איך ולמה הפכה האנטישמיות מתופעה פרימיטיבית של האשמת יהודים בהסגרת ישו ובתאוות בצע - לתופעה שמגדירה היום את עצם זהותם של מיליוני בני אדם מכל הדתות והלאומים.
גם מבלי שנשים לב, אנחנו עוסקים כל הזמן באנטישמיות. כשמנהיגי העולם מקבלים החלטות בנוגע למדינת ישראל, כשאנחנו נוסעים לחו"ל ונחשפים להפגנות, כשמדינות ערב וארגוני אסלאם קיצוני מפיצים קריקטורות ומנסים לעצב תודעה עולמית, ואפילו כשאנחנו מסתכסכים בינינו ומטילים רפש במגזרים אחרים.
בהרצאה "יהודים על הכוונת" נצא למסע בעקבות השנאה העתיקה מכולן - השנאה לעם היהודי - ונתייחס לשאלות שנותרו רלוונטיות לחיינו עד היום: כיצד מתפתחת האנטישמיות במקביל לסכסוך במזרח התיכון, למה דווקא יהודים מתוארים כחיות לא אנושיות, מה מסוכן בבנות הברית שנראות לנו שלוות ומתונות והאם הציונות היא הפתרון לאנטישמיות – או דווקא הבעיה שמאיצה את התפשטות התופעה.
*התוכן בהרצאה מובא מתוך סדרה בת שלוש הרצאות בנושא אנטישמיות, שמותאמת מבחינת הרמה למגוון רחב מאוד של קהלים.
על מה ההרצאה - טעימה של 5 דקות
על מה ההרצאה - בקטנה
איך מנצחים שנאה
משך ההרצאה: כשעה
שנאה, להבדיל מכעס או קנאה, גורמת לבני אדם לרצות בחיסולו של אדם אחר. מעטים האנשים שעושים עם זה משהו, אבל כמעט כולם מכירים את התחושה. מנגד, כמעט אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו מדוע בכלל נוצרת שנאה ומה אפשר לעשות כדי להנמיך את עוצמתה בעולם שהולך ונעשה מקוטב מדי יום.
גם אם ממש תתאמצו, תתקשו למצוא סביבכם אנשים שכלל לא שונאים. סביר להניח שגם לכם, אפילו אם לא נעים להודות בזה, יש כמה אנשים שהייתם שמחים לא לפגוש יותר.
אלא ששנאה, עם כל הבעייתיות שלה והשאיפה למגר אותה, היא רגש טבעי. עד כדי כך טבעי שהיא נוצרת במוח על ידי אותם איברים בדיוק שיוצרים את האהבה.
מכאן נשאלת השאלה מה ניתן לעשות כדי להפוך לבני אדם ששונאים ונוקמים פחות. איך אפשר להנמיך את הלהבות בתוך החברה הישראלית, שרוויה במה שמכונה "שנאת חינם"? מה גורם לשנאת היהודים במשך אלפי שנים, ומה גורם לחלק מהיהודים לשנוא את עצמם?
איך התמודדו יהודים בשואה שרצו להתנער משנאה, כל שנאה, אפילו כשמולם עמדו רוצחים צמאי דם - ואיך דווקא השנאה (וקרבתה לאהבה) אפשרה לאנטישמים ביומיום להפוך לחסידי אומות עולם?
בהרצאה ״איך מנצחים שנאה״ נבין את התפתחות הרגש הפתלתל הזה, ובשילוב מחקרי הפסיכולוגיה וההיסטוריה נקבל שיטות כיצד אפשר לנסות להתגבר עליו.
על מה ההרצאה - טעימה של 5 דקות
על מה ההרצאה - בקטנה
נשים משנות עולם
משך ההרצאה: כשעה
מלחמות מתוארות בדרך כלל כ"עניין של גברים", אבל האמת היא שמלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי טומנות בחובן סיפורים מעצימים על נשים שחרצו גורלות ולרוב לא זכו לתהודה. עד עכשיו.
ההיסטוריה נכתבה כמעט תמיד בידי גברים, ומשום כך היא גם שמה את סיפורם במרכז העלילה. הנשים כוונו למטבח, למזכירות, לטיפול הרפואי ולגידול הילדים.
אפילו במדינות שהתיימרו להיות מתקדמות ושוויוניות הוסכם שאת הנשים יש להשאיר מאחור: כך קרה בצרפת שלאחר המהפכה, ערש השוויון והאחווה, שבה הוחלט להעניק לנשים זכות הצבעה רק בשנת 1944.
בברית המועצות - עוד מעצמה שהתחייבה לשוויון מגדרי - כיהנה רק אישה אחת כחברה בפוליטבירו, שבו התקבלו ההחלטות החשובות ב-73 שנות קיום המדינה.
אלא שלמרות כל המגבלות והמוסכמות, סיפורן של הנשים במלחמת העולם השנייה הוא לא פחות ממדהים. בין אם אלה הנשים היהודיות במזרח - שלפתע מצאו את עצמן בפרונט אחרי שהגברים נלקחו ראשונים לעבודות פרך ולבורות הירי - ובין אם אלה הנשים בגרמניה הנאצית, שהיו אמורות על פי התכנון להישאר בבית, אבל נקראו בין היתר להשתתף בהפעלת מכונת ההשמדה.
נשים הצילו יהודים, נשים נלחמו, נשים רצחו, נשים חלמו להביא שלום. הגיע הזמן לספר את סיפורן.
**יעלה בקרוב ** - טעימה של 5 דקות
על מה ההרצאה - בקטנה
נפשו של רוצח המונים
משך ההרצאה: כשעה ועשר דקות
אנשים מחליטים לרצוח ממגוון רחב של סיבות הידועות לכל, אבל מה הופך אנשים למבצעי רצח המונים? מה גורם להם לקום כל בוקר וללכת להרוג ולהתעלל באנשים שאותם הם כלל לא מכירים? התשובה, אגב, היא ממש לא רק ״שטיפת מוח״.
אחת השאלות העיקריות שנחקרו בעולם אחרי השואה היא "איך". איך יכול להיות שדבר כזה התרחש ועוד באחת המדינות המתורבתות, ביבשת שתופסת את עצמה כערש הציוויליזציה האנושית והמערבית?
איך יכול להיות שזה קרה רק לפני כמה עשורים? ומה ניתן לעשות כדי למלא בתוכן את הסיסמא השחוקה "לעולם לא עוד"?
כדי למצוא תשובות רלוונטיות לעולם ולזמן שבו אנו חיים צריך לצלול לעומקו של עניין, או ליתר דיוק - אל נפשו של האדם. רק שם נוכל לברר איך נוצרת מוטיבציה בקרב בני אדם נורמטיביים - בחלקם הגדול משכילים, מבוגרים ובעלי משפחות - להתעלל ולירות בבני אדם תמימים ולהפוך למבצעי רצח עם. האם בזמן מלחמת העולם השנייה זו הייתה רק אידאולוגיה אנטישמית ושטיפת מוח? אולי בכלל השפעה חברתית על חיילים ואזרחים שקיוו להיות חלק מהקונצנזוס? או שבעצם זו שאיפה של אנשים בינוניים להחריד, שחלמו לסלול לעצמם קריירה חדשה בחסות מפעל ההשמדה?
בהרצאה "נפשו של רוצח המונים" נציג עדויות מאלפות אך מייצגות של כמה מהקצינים, החיילים הבירוקרטים ומשתפי הפעולה, שסיפרו ביומנם האישי ובבתי המשפט כיצד הפכו למכונות רצח שיטתיות.
על סמך אותן עדויות, ומסקנותיהם של בכירי החוקרים, נשוחח על מה למד העולם, מה למדו היהודים, ואם גם במקרה הזה קיים החשש שההיסטוריה תחזור על עצמה.
**יעלה בקרוב ** - טעימה של 5 דקות
על מה ההרצאה - בקטנה
השואה והישראלים
משך ההרצאה: כשעה
"ונזכור את כולם"? כנראה שלא. נרטיב השואה והגבורה הישראלי העדיף לאורך השנים את המורדים על פני ה"הולכים כצאן לטבח", את תנועות הנוער הסוציאליסטיות על פני הרוויזיוניסטיות ואת הקורבנות על פני השורדים. מאז שלמשוואה נכנסו העלייה מברה"מ, השאיפה להנצחה אישית של הנספים, ופטירת אחרוני הניצולים - הכל השתנה.
התינוקות שנולדים בשנים האחרונות יתבגרו לתוך עולם ריק מניצולי שואה. הם לא יראו אנשים עם מספר על היד, לא ישמעו עדויות ממקור ראשון ולא יחבקו סבא וסבתא עם מבטא זר וסיפורים על הבית שהיה ואיננו עוד.
כבר היום, רוב האחים הגדולים שלהם לא צופים ברשימת שינדלר, לא מכירים את מרדכי אנילביץ' ומתלבטים אם בכלל לנסוע לפולין.
מכאן עולות השאלות, והן רבות: האם היעלמות השואה מהמרחב הציבורי היא גזירת גורל כחלק מחילופי הדורות והזמן? האם זו בכלל המורשת שבן גוריון יחל לה עבורנו? האם כדאי "להוזיל את השואה" לכדי סרטונים באינסטגרם והולוגרמות במוזיאונים? והאם יש לשואה נגיעה רלוונטית לחיינו במאה ה-21?
זיכרון השואה בישראל הולך ומתפוגג, בשעה שדווקא תודעת השואה שלנו תופסת תאוצה. בהרצאה "השואה והישראלים" נבין למה זה קורה, עד כמה מדינת ישראל "זקוקה" לשואה, והאם נכונה התפיסה שזיכרון השואה נועד להחליף את הזהות היהודית.
**יעלה בקרוב ** - טעימה של 5 דקות
על מה ההרצאה - בקטנה