ההיסטוריה נכתבה כמעט תמיד בידי גברים, ומשום כך היא גם שמה את סיפורם במרכז העלילה. הנשים כוונו למטבח, למזכירות, לטיפול הרפואי ולגידול הילדים.

אפילו במדינות שהתיימרו להיות מתקדמות ושוויוניות הוסכם שאת הנשים יש להשאיר מאחור: כך קרה בצרפת שלאחר המהפכה, ערש השוויון והאחווה, שבה הוחלט להעניק לנשים זכות הצבעה רק בשנת 1944.
בברית המועצות - עוד מעצמה שהתחייבה לשוויון מגדרי - כיהנה רק אישה אחת כחברה בפוליטבירו, שבו התקבלו ההחלטות החשובות ב-73 שנות קיום המדינה.

אלא שלמרות כל המגבלות והמוסכמות, סיפורן של הנשים במלחמת העולם השנייה הוא לא פחות ממדהים. בין אם אלה הנשים היהודיות במזרח - שלפתע מצאו את עצמן בפרונט אחרי שהגברים נלקחו ראשונים לעבודות פרך ולבורות הירי - ובין אם אלה הנשים בגרמניה הנאצית, שהיו אמורות על פי התכנון להישאר בבית, אבל נקראו בין היתר להשתתף בהפעלת מכונת ההשמדה. 

נשים הצילו יהודים, נשים נלחמו, נשים רצחו, נשים חלמו להביא שלום. הגיע הזמן לספר את סיפורן.